top of page
"לחיות עם הידיעה"
קבוצה לא.נשים שהרגו א.נשים בתאונות
יש חיים שנשברים בשנייה, אבל הזמן ממשיך.
ואז, בתוך ההמשך, נשאר מישהו שחי עם ידיעה שאי אפשר לבטל:
“אני זה שגרם.”
האדם שחולף דרך התאונה לא יוצא ממנה באמת.
הוא נושא את המוות בתוך חייו - לא רק כאירוע, אלא כסימן שמציין את מקומו ביחס לחוק, לאשמה, ולאפשרות של סליחה.
קבוצת “לחיות עם הידיעה” אינה קבוצה לשיקום או סליחה, אלא מרחב שבו המעשה, והדיבור עליו, יכולים להתקיים.
זהו מקום שבו האשמה לא נדרשת להיעלם, אלא להישמע.
שבו כל משתתף מוזמן לפגוש את האחרים לא דרך זהות של “אשמים”, אלא דרך השאלה:
מה זה אומר להמשיך לחיות אחרי שהמוות עבר דרכי?
bottom of page